1כל מקום שבא פעל 'טמא' בלשון ציוי עתיד בפעל כמו "יטמא" או "וטמא עד הערב" – הוא מטמא לזולתו. אבל כשבא בדרך השם – "טמא הוא" – יבוא לפעמים על הטמא לזולתו ולפעמים יבוא על הפסול שאינו מטמא, ועל טומאה שפתרונה מענין שיקוץ וגיעול או הפך הקדושה כנ"ל ס' שיב וכלל זה חידש ר' עקיבא שמיני ס' קלא, שמיני ס' קלח
